זיכרון במסדרון של טופז ברקאי
טופז ברקאי ובתה ים, הזמינו את השכנים לעמוד איתם בצפירה בערב יום הזיכרון במסדרון מחוץ לביתם בקיסריה. זאת לזכר יואב ברקאי, אביה של טופז, שנהרג במלחמת יום כיפור בקרבות הבלימה ברמת הגולן בעודה בבטן אמא.
יואב התקבל לקורס טייס וחתם ויתור כי אחיו הבכור, עמרם ברקאי, נהרג במהלך קורס טיס שנים רבות קודם לכן. יואב התגייס לשריון ונהרג בעודו במילואים בגיל 33, בקרב הקשה להצלת נפח ברמת הגולן, ביום השני למלחמה ביחד עם כל שדרת הפיקוד של חטיבה 188. הותיר אחריו את ליאורה אלמנתו, בתו ענבר שהיתה בת 5.5, בנו רביד שהיה בן 3.5 ועובר בבטנה (טופז).
המשפחה הקימה בשנים האחרונות אנדרטה לזכרו בציר הנפט ברמת הגולן מאחורי בסיס נפח.
ברקאי: ״אחותי ייצגה אותנו בבית העלמין, אחי ייצג אותנו באנדרטה ואימי נשארה בגבורה בביתה בקצרין. פה בקיסריה, השכנים הם המשפחה שלנו בתקופה האחרונה וזה התבקש שיהיו עימנו ברגע הזה״
זיכרון בפייסבוק של ענת אביבי ציפקין
השנה בגלל המצב רק אמא שלי עלתה לקבר, לבד. לפניכם מה שכתבתי לפני שנה לאחר טקס יום הזיכרון בקיסריה:
"אני לא יודעת אם בכלל מותר לי לדבר על הרגשות שלי ביום כזה. הייתי בת 3 כשהוא, סטודנט לרפואה באיטליה, חזר ארצה להתנדב למלחמה – ולא שב ממנה. האח היחיד של אמא. הדוד היחיד שהיה לי, ולעולם לא יהיה. משה, אתה רצית להציל חיים, אבל לא הספקת. אז תדע, קצת ממה שאני עושה היום זה בשבילך, אולי במקומך.
את הטקס איבטחתי עם צוות מד"א כנהגת אמבולנס. אבל כזאת שפשוט לא מפסיקה לבכות בצד. פתאום מישהי אהובה מהקהל ניגשה לחבק אותי וחשבתי אם בכלל יש לי זכות לדבר על הרגשות שלי ביום הנורא הזה. מהו העצב הקטן שלי אל מול היגון השחור של הורים או אחים שכולים. סיפור חייך משה שזור בחיי המשפחה הקטנה שלנו שכבר כמעט לא קיימת. רק אמא שלי כאן, עד 120. אני שוב קוראת את מה שהוריך (סבא וסבתא שלי ז"ל) או אחותך (אמא שלי) כתבו עלייך בספר הירוק הקטן, שתמיד שמור אצלי בחדר במגרה. כי אצלנו בבית, שהוא בכלל בית של ניצולי שואה, לא ממש דיברו. רוב הזמן היה שקט, דומם מדי. אלוהים איזה פיספוס. לו רק הייתי יודעת אז איך לדבר יותר, להיאחז במעט שנשאר. בלי שהכרתי אותך, תדע דבר אחד. חלק ענק ממך פשוט ממשיך בעולם הזה דרכי. בעלי, תא"ל (במיל.) אמיר אביבי דיבר אליך, עליך, בטקס ואני פשוט לא הפסקתי לבכות".
עמותת קרן אור קיסריה
קיבלנו על עצמנו לחבק מרחוק את משפחות החללים כדי שיוכלו להרגיש ולו במעט קרוב ליקיריהם. לשם כך, קיימנו מיזם מותאם ברוח ימים אלה בכך, שבכל קברי חללי מערכות ישראל הונחו באופן אישי עציצי פרחים פורחים, דגלי המדינה ונרות זיכרון עם הקדשה אישית לכל חלל.
המתנדבים חלפו בין קברי החללים, קראו משניות ואמרו קדיש לזכר הנופלים הן בבית העלמין באור עקיבא והן בקיסריה. במעמד זה נמשיך ומחזק את המשפחות השכולות ונקרא לבריאות איתנה לכל עם ישראל ושלא נדע עוד מלחמות.
יוזמה זו התקיימה בשיתוף העמותות: קרן אור קיסריה, מאיר פנים אור עקיבא, אקים אור עקיבא קיסריה.
זיכרון בטקס אזורי של כול יישובי חוף הכרמל: קיסריה, עתלית, מושבים וקיבוצים – שירה דונטלה מימון
