ושוב הפסח בפתחנו, בחובו ריח האביב. הפריחה בשלל צבעיה והתרגשות חגיגית שהוכתמה עתה באותו וירוס, לא חגיגי במיוחד, הקורונה. השנה, בצר לנו, נוכל אולי להקדיש מזמננו לחשיבה על מהותו של החג/הסדר. חג המסמל יציאה מעבדות לחרות.
דקה מזמנכם… חרותו של מי בדיוק אנו חוגגים?
לנגד עינינו נולדו ופרחו סוגים שונים של הגדות. אלה הגדות לא מסורתיות שחוברו בתקופה המודרנית, על ידי תנועות חילוניות ודתיות כאחת (לא האורתודוכסיות).
מדוע נוצרה פריחה זו?
ריבוי ההגדות, ריבוי שינויים בטקס עצמו מעידות על ריבוי ומגוון הקהילות בתוכנו שלא מצאו את מקומם בהגדה המסורתית. השקפת עולמם של רבים שחשו מודרים ומודרות, ללא שייכות והזדהות להגדה שלה שיג ושיח עם "אבות ובנים" ("וְהִגדְתָ לְבִנְך"). עולם שלם ובתוכו גם הנשים עצמן, הפך ללא רלוונטי (וכי הנשים לא יצאו ממצרים?).
הגדה של נשים?
השינוי המשמעותי ביותר חל בלידתן של אותן הגדות שנכתבו ונוהלו על ידי הנשים. נשים מכל הקשת החברתית על כל זרמיה וגווניה. השפעות הפמיניזם המתפתח ניכרות כאן ופקחו עיני נשים רבות לראות מציאות שאין ברצונן למלא עוד. תפקיד הנוכחות/נעלמות/נאלמות.
ובפסח; תפקידים מסורתיים אקטיביים של ניקיון, בישול, אירוח כאשר לבסוף, בטקס עצמו, הודרו לחלוטין. תכנים, הנחיית הטקס עצמו, החלק הליטורגי, מסורתית לגברים בלבד.
לפני כשלושים שנה התקיים הסדר הנשי הראשון
ניסיון להשמיע קול שהושתק ודוכא משך דורות. קבלת ביטוי ומקום בטקס. זהו מהלך מהפכני, מהלך אקטיביסטי כנגד סדרים קודמים. המטרה הייתה, אכן, יציאה מעבדות לחרות אך כגאולה רוחנית בעיקרה. שחרור מכבלי הפטריארכיה, מגלוּת לשייכות מלאה ושוויונית תוך גילוי זהותן ומקומן של נשים מחדש. השמעת קולן ושינוי תפקידן החברתי/תרבותי.
הייתה זו חוויה נשית (בשונה מהחוויה הגברית). זהו שלב ראשון של תיקון, סוג של שחרור, מרידה. הייתה כאן חריגה מתפקידים מסורתיים ודיון ביצירת טקסטים אלטרנטיביים. התנסות בתפקידים שנחשבו גבריים. הטקס הנשי הנפרד היה חיוני ליצירת הזהות הנשית והקול הנשי, סיטואציה שלא נעשתה/התאפשרה בעבר. על כן, לתחושת אותן נשים, לא ניתן היה לשתף גברים בשלב זה.
וכיצד הגענו עד הלום?
מעמדה של האישה ביהדות האורתודוכסית היה (ועדיין) נחות. זוהי מערכת יחסים היררכית, פטריארכלית. הגבר דומיננטי ועולמו ה"חשוב ומרכזי", עולם לימודי התורה. על נשים הייתה אסורה הלמידה. תפקיד הנשים הוגבל לתחומי הבית והמשפחה. נשים שהעזו למרוד זכו להשתקה ודיכוי. כך נפקד מקומן של נשים גם מההגדה.
ומה צופן העתיד?
ובאווירה חגיגית. פתח לתקווה. אין הסדר הנפרד לנשים בשורה להפרדה בין נשים לגברים. ההגדה מתכתבת עם השקפת עולמן של נשים אך מאפשרת לגברים ונשים כאחד להזדהות עם חגיגות הפסח. רוב הנשים רוצות לראות מרחב בו גברים ונשים שותפים מלאים עם איכויות שוויוניות.