אהבה בימי קורונה

בשבועות האחרונים העולם מוצף בפחד.

וירוס קטן עם שם מלכותי, או שם של בירה, לפי עולם התוכן האישי שלנו, משתק את הכלכלה, סוגר גבולות, מכניס א_נשים, ערים ומדינות שלמות לבידוד, ובאופן כללי הופך את החיים על פיהם.

בינינו, בשקט, בשקט, הוירוס הזה לא שונה מכל וירוס שפעת אחר. כל משפחת הקורונה הם נגיפים שעוברים מבעלי חיים לבני אדם, ראו שפעת העופות, שפעת החזירים ועכשיו שפעת העטלפים. לפי הסטטיסטיקות רוב רובם של החולים והחולות יחוו את המחלה כהצטננות לא קשה, ויחלימו ממנה. נכון, קיימת סכנה לא_נשים עם מערכת חיסונית חלשה, אבל הסכנה הזו קיימת תמיד.

אז אם אלו הנתונים, למה כולנו פוחדים כלכך?

התשובה המוזרה היא שאנחנו מכורים לפחד. אנחנו אוהבים דרמה, אנחנו מתרגשים ממשבר. אנחנו, א_נשים באשר הם, שואבים סיפוק ממצבי מתח, מתחושת ההתרגשות שמציפה את הגוף כשאנחנו חווים מצב סכנה.

יש תעשיות שלמות שמתבססות ומרוויחות מהתופעה הזו. למשל, סרטי אימה, מתח ופעולה, שבהם דרך הצפייה אנחנו חווים קשת של רגשות דרמטיים. מיני ספורט אקסטרים, ורכבות הרים בלונה פארקים.

וזה לא סתם שאנחנו מכורים לפחד ודרמה, מצבי חיים כאלה, משחררים בגופנו חומרים טבעיים שנקראים  אפינפרין או אדרנלין. אלה חומרים שגורמים לריגוש גופני, קצת כמו ספידים, ומאד בקלות אנחנו מתמכרים לתחושות שהם מעוררים בנו.

פחד הוא רגש ממכר, והוא ההיפך מאהבה. רובנו חושבים שההיפך מאהבה זו שנאה, אבל כמו שהחיים מראים לנו שוב ושוב, שנאה מאד קרובה לאהבה, היא לא הפוכה לה. אהבה יכולה בקלות להפוך לשנאה, ושנאה יכולה בהפתעה להפוך לאהבה, אלה אינם ניגודים, אלה שתי פנים של אותו הרגש.

פחד לעומת זאת, מתגנב כשאנחנו לא מרגישים אהבה, כשאין אהבה. ולכן ההיפך מאהבה הוא פחד. ואני לא מדברת פה על אהבה מסוג ספציפי כמו אהבה רומנטית או אהבה הורית, אני מתכוונת לתחושת אהבה כללית.

כשאנחנו חווים אהבה הגוף שלנו מפריש חומרים אחרים. סרוטונין, דופמין, אנדורפינים ואוקסיטוצין, שעושים נעים בלב, וגורמים לנו לעונג ותחושת אחדות. והם גם עוזרים לגופנו להתגבר על פציעות, ומחזקים את המערכת החיסונית. אבל כאשר הגוף שלנו מלא בהורמוני פחד, המנגנון שמפריש הורמוני אהבה, כמו אוקסיטוצין, נחסם. ולכן זה או פחד, או אהבה.

ככל שנצליח להכניס יותר אהבה לחיינו, אהבה לבני משפחתנו, לשכנים, באשר הם, אהבה לעולם, לכדור הארץ, לבעלי החיים ולצמחים נוכל להחליף את הריגוש הממכר של הפחד, בנועם של הורמוני האהבה, ועל הדרך לחזק את המערכת החיסונית שלנו.

כי התרופה הכי טובה למגיפה, היא אהבה בימי קורונה.