חג בריא ושמח למשפחת קיסריה באשר תהיה. בתור מי שחי בגן עדן עם ארבעת ילדיו ואימם הקדושה, מודה על ההזמנה לשתף במעט מהתסמינים שפוקדים אותי במהלך העידן:
1. יצירה סביב השעון. כמדי זריחה שמחה, בעונג ובכאב הכרוכים זה בזה מהתפשטות הנגיף, היצירה לא חדלה מלנבוע. יחד עם הדאגות הבריאותיות והפחדים הכלכליים יש את הילדים השמחים, מוזיקה ואופטימיות. מפעל ההודיה לבריאה עובד נון-סטופ, בבצורת כמו במבול. יצירה הופכת כאבי לב לחומר גלם, והם מובנים לפתע עם לידתה.
”רק לא להיבלע בחדשות. אסור בתכלית האיסור. חדשות זה תדר פחד, ותדר פחד מְזַמן נגיפים. תרקדי, עדיף. לנגיפים אין זמן להמתין עד שהרוקדים יעצרו את שמחתם, אז הם לא חודרים“.
2. חי כמו מלך, על קו העוני והשמחה. אבותינו היו עניים מרודים ביחס אלינו. סטטוס: עבדים, אשר נדרשו ל-40 שנה זמן הסתגלות למחשבה חופשית נטולת מורא ושחרור מהשעבוד. אז מה לנו כי נלין? מפחד לאבד את מפעל חיי? מאבד בפועל את מפעל חיי? ראשית, תודה שהיה כזה. שנית, אצור חדש. הזדמנות להוכיח מאיזה חומר לומד ומתחדש אלוהי קורצתי. ובתום עשר המכות אייחל בחג הזה לעצמי וליקיריי את עשר האָהֲווֹת: ”דע. הַקְשֵׁב. חַבק. חַיך. טַפל. נשק. סְלַח. צֹר. רְקֹד. שְׁאַל“. ואין עשיר ממני.
3. שיחות וידאו. ”ילדים, אתם ארבעה. זכיתם בשלוש סבתות, שני סבים וסבתא-רבא. זה שש שיחות וידאו משמחות לכל אחד מכם בנפרד, מדי יום. ועוד שישה חיבוקים לי. שלא נודה בטעות על הסגר הפותח הזה ומה שהוא יוצר בינינו“.
4. מגבירים שמחה בעם. שנת תש“פ בראשי תיבותיה מנחה למשאלה: ”תהא שנת פיוס“. עד לבוא הנגיף דהרנו בכיוון הנגדי. חצי שנה נותרה להגשמת שמה, ואירוע מכונן כמו זה נושא את גן שינוי הכיוון. קרן אָהֲוָה נועדה להגביר באמצעים שונים את השמחה בעם. שמחה שנובעת מתוקף הכרה בטוב והודיה על החיים שקיבלנו כאן. לחגוג את החיים, כאתגר, גם במקומות הכי קשים וכואבים שלהם. לחבר בין יוצרים ובין כואבים, בין שמחים ובין מבריאים.
אז המשכתי לרקוד וליצור הדמיות למסרים שמחים. לכתוב ולשמח אחרים. להתרגש בדמעות בתפילה לשלום ההורים, האחים והילדים. המשכתי לבקש מזור לדואגים ועצה לַשמְחָה הבאה עלינו לטובה. ובחרתי לפתוח את השורות למסרים ולאורח החיים של אָהֲוָה. כי מָה שָׁוֶה אֲנִי לְבַד, בעוֹלָם כה מְבֻדד?
5. וְהָאֶגוֹ הַזה הוּא עָנִי. ”נגיף הקורונה מפחית מהחשיבות העצמית של כולנו ובמיוחד מזהה זאת בעיניהם של מנהיגי העולם. סתם יצורים זהים אנו מבחינה ביולוגית ושבריריים מכל יתר הבחינות. אתה מבחין בלחץ על פניהם? לרוב הכל הכי טוב כאשר זה באחריותם, ולפתע כבר לא בטוח. וכעת ממשלות יתבקשו לתת תשובות: האמנם סדרי העדיפויות שהצבתם לכספנו – כלי קטל המוני של ילדים כילדיי, על פני מיטות אשפוז להצלת חיי משפחתי והוריי – הם הטוב הכי טוב שיכלתם להציע? מה תועלת לי בנשק גרעיני אם אין מכונת הנשמה בעת מחלתי? ואם טעינו כולנו, אפשר שנשנה כיוון? סדר חדש, בלי אגו, בלי הבן הרשע, בלי האשמות או ועדות חקירה. פשוט, שנבחר מעתה במחקר וברפואה מקדשי חיים על פני פצצות שהורגות?“.
6. חשבנו שחייזרים ניתן יהיה לראות. שהם יירו עלינו לייזרים מחלליות ויאכלו אותנו כמו קורנפלקס. אז לא. הם באו בגודל 4 ננו-מילימטר. לא רואים אותם. מזהים אותם רק אחרי שהתרבו והסתבכו בנשימותינו. ללמדנו שיעור אבהי סטנדרטי: ”תמשיכו להתנהג רע עם עצמכם ועם בעלי החי, הכנף והימה; תמשיכו לשכלל דרכים לזהם את הכוכב ולהרוג אחד את השני במילים, טילים, ביקועים גרעיניים ושקרים מלכותיים – ויבוא נגיף“.
7. ”כל ישראל חברים“ – זה עכשיו. כי אם לא עכשיו, אימתי? ואם לא מקיסריה – מהיכן? והתודה לאחינו מהצוותים הרפואיים, לכלל המתנדבים והתורמים לבריאות העם ולשלומו.
8. דגל אָהֲוָה. מפרסם כאן לראשונה יצירה חדשה, שבדמיוני תמצא דרכה להתנוסס בלבבות. ההשראה מדגל ישראל, עם הגמשה של הקווים, עיגול הזוויות ושילוב המרכבה.
נרצה או לא, ככה אנחנו, האחד פניו לשמיים והאחר לארץ: לב נועז שלוב בלב רחום, מגזר עם ציצית נושם עם מגזר בביקיני, עַם כואב חי לצד עַם מכאיב, מדינה עשירה עוזרת למדינה עניה, אבא נס מחבק אמא קדושה, גם משתי מיטות נפרדות. והיצירה המשותפת של כל אלה היא המרכבה – ילדינו, והחברה והתרבות המקומית והעולמית בה הם ואנחנו מתהווים.
התוצאה הרוחנית והמעשית הרצויה לי של כל חיבור, ברמת הפרט וברמת המדינה, היא היצירה המאירה בזהב, מעשה המרכבה, שנעה על צירה כמו כוכב, ועליה הופקדתי לשמור מכל משמר ולהעצים בכל כוחי. מתוך רצון והבנה, כי המשך תנועתה מוארת הוא האינטרס הראשון במעלה, שלי האישי, של אושרי, של הטוב הכללי, המשפחתי והקהילתי.
אינטרס אשר מחייב אותי לבחור. ואם אבחר להפנות לב נגד לב – אקבל לבבות שבורים. ואם אטיח בבתי המשפט הורה נגד הורה – אקבל ילדים שבורים. ואם אשסה מגזר במגזר, אקבל דור חצוי, אומה תועה וספינה ללא חוף. ואם עמים ימשיכו להרוג עמים – נקבל מרוץ חימוש גרעיני ופחות מחקר רפואי. אז תודה, אבל אבחר בכיוון הבעדי.
תכלית קיומי בעיניי משתקפת בדגל אָהֲוָה זה שנולד מתוך כאב ודאגה, והיא יצירת אור, שגדל במהירות האור, על אף ובזכות הקשיים וכשלי האגו, פערי המגדר, השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת, רמת הדתיות, שורת הרווח או שירת הרוח. אֵלִים שְׁלוּבִים בצַלמוֹ נִבְרֵאנוּ.
9. ”אח שלי יפה, נכנסתי הרגע בדמיון לריאות שלך וניהלתי קרבות סייף עם הקוביד-19. בהתחלה קיצצתי להם את האנטנות. נותרו רק עשרות מהם. ואיך שהמוזיקה חילחלה התחלתי לבתר אותם לחצאים ולרבעים. וְאַט אַט באוֹתִיוֹת, לְנקוֹת לְך אֶת הָרֵאוֹת, קִירוֹת קִירוֹת, וּנְשִׁיפוֹת עַל הדפָנוֹת – אֲוִיר נָקִי שֶׁל אָהֲוָה. עִדְכוּן, בעֲנָוָה. כיף לחשוב עליך המון. אתה מבריא את כולנו“. מאמר זה מוקדש לך.
10. ”שמרו על הבריאות בהגברת השמחה, חגגו את החיים על אף מורכבותם, כאביהם והחרדות הנלווים להם. כי אין עונג בלי כאב בלי עונג. ואחרי המבול נשוב לרקוד מחובקים, עם חירות משתקמת מתובלת באָהֲוָה שמחה. חג מואר לכולם“.