אימא אדמה

אני נפגשת עם שלושה מארבעת מייסדי עמותת החווה במקום שפעם היה הבוסתן הנסתר בקיבוץ שדות ים: ציקי דפנה, 36, מגבעת עדה מנכ"ל העמותה; יוסי גדסי, 44, מעגן מיכאל, סמנכ"ל התפעול ותמיר שרון, 51, שדות ים, מנהל תחום החקלאות.

אם דמיינתם פגישה על כוס יין לבן במשרד ממוזג או פגישה מעונבת עם אספרסו משובח תעשו דליט למחשבה- השלושה באים בטריקו ישן ונעלי עבודה מאובקות, ואנחנו יושבים בחול לצד הדשא שרק נשתל והמדרכה שנסללה, כי אם כל הכבוד לתארי הניהול השלושה הם אלו שבמו ידיהם, רעיונית, רוחנית אבל גם ממש מילולית, יוצרים ומקימים ובונים.

הצלע הרביעית שאיננה נוכחת בפגישה הוא יעקב דפנה, שבאחריותו התחום הטיפולי.

דפנה (האב), דפנה (הבן) וגדסי באים מעולם הטיפול: יעקב דפנה הינו פסיכולוג קליני בכיר, שניהל 30 שנה את המערך הפסיכולוגי בבית החולים הפסיכיאטרי לב השרון ושימש כמרצה לפסיכופתולוגיה במוסדות להשכלה גבוהה; ציקי דפנה, בעל תואר שני בקרימינולוגיה והתמכרויות היה מדריך בכפר איזון ומנהל של בית מאזן ויוסי גדסי, מדריך בכיר בכפר איזון, מתמחה בשיטת 12 צעדים, מנחה חשיבה הכרתית, לימודי CBT ומנחה קבוצות.

ציקי ויוסי עוסקים שנים רבות בטיפול בצעירים במשבר ועבדו יחד תקופה ארוכה בכפר איזון. הם חשו את הצורך של צעירים שסיימו טיפול אינטנסיבי ואשפוז וזקוקים לגשר שבין המקום הטיפולי העוטף לחיים האמתיים. צעירים שהיו מאושפזים בבתי חולים או בבתים מאזנים ואינם זקוקים עוד להשגחה ולטיפול אינטנסיביים, ומצד שני יש חשש ש"קר שם בחוץ" וצריכים את הגשר, החיבור לחיים.

יוסי: ״הרעיון נולד מתוך זיהוי של שני צרכים מרכזיים- אחד, צעירים שסיימו מסגרות טיפול שונות – אשפוז, בתים מאזנים, כפר איזון – ועדיין לא מוכנים לצאת לחיים האמיתיים, וזקוקים למסגרת המשך או מסגרת נוספת שתחבר אותם לחיים עצמם, והצורך השני הוא עבור צעירים שחווים עוצמת משבר בינונית, שלא מצריכה אשפוז או שהייה ממושכת במסגרות בתנאי פנימייה, אך עדיין אינם מחזיקים תפקוד תקופה יחסית ממושכת וזקוקים למסגרת שתחבר אותם חזרה לחיים, בלי להתנתק מסביבתם הטבעית.

ציקי: "המחקרים מראים שבין רבע לשליש יחזרו לאשפוז נוסף בשנה שחלפה לאחר האשפוז האחרון. פשוט, כי אין להם מסגרת מתאימה שתכיל את השלב שבו הם נמצאים. מצד אחד הם סיימו טיפול או גמילה ואין סיבה שיהיו במערך הפסיכיאטרי ומצד שני הם זקוקים עדיין למקום מוגן ועטוף, שיתן להם כלים נוספים אשר יעזור להם להתמודד עם עבודה/ זוגיות/חיי חברה ועוד. יש גם צעירים שלא אושפזו, אך חווים משבר חיים וזקוקים למקום שיכיל אותם בתקופה זו, ולאו דווקא בית חולים פסיכיאטרי. יש בארץ מעט "בתים מאזנים"( חלופת אשפוז פסיכיאטרי). הרעיון שלנו הוא לתת מענה לפרק הזמן הזה, לעבוד עם אותם צעירים – בטבע, בעבודת אדמה, מחוץ למרפאות ולבתי החולים, לא רק מבחינת "התפאורה", אלא גם מתוך מטרה לעבוד עם החלקים הבריאים, הצומחים והמשתקמים."

חקלאות טיפולית

החוליה המקשרת נמצאה בדמות תמיר שרון והחממות הקהילתיות. את החממות הקהילתיות הקים תמיר לפני מספר שנים, מיזם חברתי קהילתי לגידול ירקות אורגניים, מתוך כוונה להעסיק גם אנשים עם צרכים מיוחדים. מספר שנים שתמיר עובד עם נערי הקיבוץ ומלמד אותם עבודת אדמה, וגם הצעירים של כפר איזון היו מגיעים אחת לשבוע לשתול, לעשב ולקטוף. כך התחברו יחד כל הנקודות ונולד הרעיון של מרכז יום חקלאי טיפולי.

עמותת החווה היא מרכז יום טיפולי חקלאי עבור צעירים (גילאי 18-40) במשבר, מרכז ובו קבוצה של עד 15 צעירים, שמגיעים באופן קבוע לתקופה של עד שישה חודשים. החווה הינה מרכז יום, כלומר מקום ללא אשפוז וללא לינה והצעירים שעובדים בו מגיעים בכל בוקר. עם הגעתם של חברי הקבוצה יוצאים כולם לשעתיים של עבודה חקלאית בחממות ובגידול ירקות אורגניים, עבודת כפיים, עבודה פיזית, אבל לא קשה מידי "ואנחנו שם, לראות אם עולים דברים, לגשר על הפער עם החיים, עם האחרים".

בצהריים מתאספים בחממה המשמשת מקום מפגש, מכינים יחד ארוחת הצהריים, ובהמשך יושבים יחד בקבוצות טיפוליות שונות מדברים על דברים שעלו במהלך היום ובכלל. ציקי ויוסי מדגישים את החיבור לחלקים הבריאים. "המטרה היא למידה של התמודדות עם החיים – איחרת בבוקר לעבודה? נדבר על זה, נבין את זה. מעסיק בחיים האמתיים היה אולי מפטר, אנחנו נבין מה קרה שם. אותו הדבר לגבי קושי עם חבר קבוצה אחר, עם משימה כלשהי, האדם מתמודד עם מה שעולה, אבל – "בחממה", ותוך כדי העבודה במרכז היום הטיפולי מתחילים לעבוד עם הצעירים על היום שאחרי.

מטרת החווה: לתת לאותם צעירים את מיטב הכלים הפיזיים והנפשיים על מנת שיוכלו להשתלב חזרה בחברה בצורה מיטבית. השלושה מדגישים שהמקום מיועד לאנשים צעירים (18-40) במשבר, אבל לא חייבים להגיע לקטסטרופה, כדי שיגיעו אליהם. (אדם שהתגרש, אובדן של אדם קרוב, טראומה מהעבר שפתאום מציפה שוב).

הם מספרים שכמעט ואין בארץ מרכזי יום פרטיים. מרכז חקלאי כזה הוא הראשון שמוקם. יש פה שאיפה לבנות קבוצה, ליצור קהילה, לעבוד עם החלק הבריא.

יש סיבה שמדובר בעבודה חקלאית, שהיא פיזית מיסודה?

תמיר: "אנחנו חווה חקלאית, אבל החשיבה היא להתרחב לתחומים נוספים – משתלה, כדרות. העבודה היא עבודה עם הידיים, רגע להרגיע את הראש, אבל בהחלט לא עבודה פיזית קשה. יש פה 6 דונם ירקות אורגניים, ואנחנו רוצים להיפתח לכיוונים נוספים בעתיד״.

בחזון של השלושה מגיעים לכאן אנשים לתקופה של שלושה עד שישה חודשים. קבוצה של אנשים שמרגישה שייכות למקום, חשוב לציין שלטובת הפרויקט נבנה מודל טיפולי יחודי, שבו הצעיר בחווה עובר מספר שלבים של גדילה נפשית ופיזית. הוא מתחיל כנקלט בחווה שעטוף בידי הצוות והחברים, ומתחזק תוך כדי התהליך, עד למקום בו הוא מוצא את הכוחות להושיט יד ועזרה לאחר.

אנשים טובים בדרך

השלושה מספרים שקיבלו המון תמיכה – רפי דהן, איש עסקים המתגורר בקיסריה, מייעץ ומלווה את הקמת העמותה וגם משמש כיו״ר שלה, תמיכה מהקיבוצים שדות ים ומעגן מיכאל ועוד עשרות אנשים טובים בדרך שתמכו בכסף, בעבודה, שעשו מרזבים או חלונות או דשא ממש ללא עלות. "יש הרגשה שאנחנו בנקודה של לעשות טוב ומקבלים הרבה טוב חזרה. זה מרגש, רק בשביל זה – הכל שווה. יש לנו רוח גבית והרבה פרגון".

"חשוב לנו שאנשים ידעו שיש מקום כזה. אם משפחה חווה משבר עם אחד הילדים, או עם בחור או בחורה צעירים נמצאים בתקופה של קושי בחייהם, שידעו כי יש מקום שיכול לתת להם את מה שהם זקוקים לו״.

נכון להיום החווה החקלאית היא בבעלות עמותה פרטית, השאיפה שלנו היא ליצור התקשרויות עם קופות החולים, מה שיאפשר לכל מי שזקוק להגיע לחווה. "אנו פונים לקוראים שיכולים לסייע לנו כספית, תרומותיכם תשמשנה כמלגות לאותם משפחות וצעירים שידם אינה משגת״

מה החלום שלכם עבור החווה? 

"מקום שכיף לבוא אליו עם מוזיקה ושמחה. שיוכל לתת מענה לכמה שיותר צעירים שזקוקים למקום כמו החווה".