סיפור על קורונה ואספרגוס

"שעת לילה. זה עתה הסתיימו עבודות הבית האחרונות… כל פעם מחדש אני מגלה כמה כוחות, טוב ונתינה, יש כאן ביישוב״. טל לביא, המנוע הראשי של המיזם, במלוא אמונה וכוח דוחפת, לא מתעייפת, מחייכת. שובה את ליבי בדבקות שלה במטרה, במסירות, בהתמדה, במוכנות לרצות אחד אחד, זכינו.

״אתם עושים טוב גם לחקלאים וגם לנו… אז אאחל לך ליל מנוחה, הרווחת מלא מצוות היום ואני מעריצה את איתנותך ושל חברייך. תבורכו!!!", מצוטט מהודעה שכתבה מינה פינקו משכונה 12, אבל זה כבר כמט הסוף – אז נחזור להתחלה:

הכול התחיל כשטל לביא, מורה בשנת שבתון, ישבה כמו כולנו בבית, והבינה שהנה מגיעות הנחיות משרד הבריאות ששמות את כולנו בסגר. כמו כולנו, גם היא שמעה באמצעי התקשורת על מגפת הקורונה ועל המגפה הכלכלית שבאה איתה: עצמאים שנפגעו, אנשים שקרסו, מסעדנים, חקלאים שגידלו תוצרת ואין איך לשלוח אותה: "החקלאים שבו את ליבי. ראו את התוצרת שאין למי למכור אותה והם צריכים להשמיד את היבול, הלב שלי נשבר".

שלא כמו רובנו, החליטה טל לעשות מעשה. היא יצרה קשר עם חקלאים מהאזור ומרחבי הארץ, פתחה קבוצת ווטסאפ בשכונה ויזמה מכירה חקלאית, מהמגדלים ישירות לתושבי קיסריה: "פניתי לשכונה שלי, חשבתי שזה יהיה נחמד, מצב בו כולם מרוויחים. ההיענות הייתה מידית. אנשים רצו להרגיש שהם עושים מעשה שיכול לעזור לאחרים".

המכירה הראשונה הייתה קטנה יחסית. הגיעו המגדלים, פרקו את הסחורה מרכב לרכב. כיוון שהתוצרת מגיעה בקרטונים גדולים, אנשים ביקשו לחלוק זה עם זה, נוצרה אינטראקציה יפה בין התושבים, ויחד עם זאת הקפדנו על ההנחיות: כפפות, מסכות ושלא תיווצר התקהלות".

המכירה הבאה הכפילה את עצמה

המכירה הבאה כבר הכפילה את עצמה. טל, שעושה הכול באהבה ובהתנדבות, פרסמה שאלה בקבוצת הווטסאפ: "מי יכול לעזור לרכז, לפתוח את המכירה לשכונות נוספות בקיסריה?" מיד הצטרפו למיזם שלוש נשים – זיו מאיר, חגית סברלו, טל בן נון (נגבי) ובחור נוסף, שביקש להישאר אלמוני, הוא גם זה שמיד פעל לשדרוג טופס ההזמנות ולהתייעלות "חייבות לפרגן לו! הוא מקסים ועושה עבודה מדהימה".

הנשים המתנדבות פתחו את מפת קיסריה, חילקו ביניהן את השכונות, וכל אחת קיבלה אחריות על נקודת חלוקה. נוצרה במהירות "אחוות אחיות", ובכל מכירה הביקוש הכפיל את עצמו, עוד ועוד תושבים גילו שאפשר לרכוש תוצרת, שבבוקר עוד הייתה על העצים ואחר הצהריים אצלם על השולחן ועל הדרך לעזור בתקופה הקשה הזו להרבה חקלאים עצמאיים. הן מספרות בחיוך "במהלך המכירה שמח ומרגש, וגם עומס מטורף. מלא אנשים, כל אחד מחפש את מה שהוא הזמין, 'הגיע האבוקדו?', 'הגיע האספרגוס?'  אנשים שלא ממש מכירים אומרים שלום זה לזה, מתוודעים לשכנים, מבקשים לחלוק תוצרת, שלרוב מגיעה בארגזים גדולים, ולא שוכחים לדאוג לאלו שאסור להם לצאת מהבית, למשל תושבת אחת השכונות שהיא חולה במחלה קשה״.

המכירות מגדילות עצמן

המכירות מגדילות עצמן מפעם לפעם. יותר אנשים שמבקשים ליהנות מתוצרת מקומית טריה ובמחירים ללא פערי תיווך וגם לעזור לחקלאים. והרבה חקלאים שפונים ומלאי תודה שיש להם למי למכור.

חגית, טל וזיו אומרות: ״מה שמניע אותנו זה הביחד ולעשות משהו טוב בזמן הזה". לשאלה, אם הן חשות את ההערכה והתודה לפועלן? הן עונות "כולם רוצים לעזור", ובתוך כל זה גם הרוויחו היכרות עם השכנים.

אז הנה חלפו הימים, סגר הקורונה כבר מאחורינו, משרד הבריאות הקל את ההנחיות שלב אחר שלב ואנחנו כמעט בשגרה מלאה. והמיזם? עדיין כאן.

כמה זמן עוד ימשך המיזם? טל, חגית וזיו לא יודעות לתת תשובה, "בינתיים יש ביקוש. אנשים צורכים את זה. מבינים שמקבלים סחורה טובה במחיר מצוין ועוזרים לחקלאים".

אז למרות הסגר, הקורונה הביאה עימה גם דברים טובים – סולידריות, ערבות הדדית, קשרים קהילתיים, תוצרת טרייה מקומית וארבע נשים מלאות באהבה ובנתינה שמצאו זו את זו, ומקוות שהמיזם יעורר השראה להתנדבויות נוספות בקהילה ולהרחבת המעשים הטובים.