כתבות

אפשר להציל את האמה

"אפשר להציל את האמה", אומר בכאב אמיר ג'נאח, ארכיאולוג תושב קיסריה העוסק בשימור והצלה של אתרים יהודיים בארץ ובחו"ל"/ אמת המים, סמל היישוב קיסריה, עומדת בסכנת התפוררות ובידנו להציל אותה"

בימים שלפני הקורונה היה ג'נאח על הקו בין קיסריה לרומא, שם עסק בשימור מערות קבורה יהודיות בווילה טורלוניה. מבחינת ג'נאח יש אתרי עתיקות ויש אתר עתיקות יהודי – שהוא "אתר עתיקות עם נשמה, כשאתה עומד מול מנורה עתיקה או שופר או פריט אחר שעוד מעט יעלם מההיסטוריה – זה מרתק ומרגש. צריך לשמרו לדורות הבאים". הוא למד שימור עתיקות בארץ ובחו"ל, ואומר שהוא לא רק חוקר את העבר, אלא ממש יכול לגעת בו.

בזמן הקורונה, כשבוטלו הטיסות, הוא עובד בתיאטרון של קיסריה בפרויקט של רשות הטבע והגנים – החלפת הבמה ואת מה שמתחת לבמה – אזור בו הוחלפו התלבושות והתפאורה בעת הקדומה. ג'נאח יודע לספר, כי בשנות החמישים אוניברסיטת מילנו ביצעה את החפירות על מנת להשמיש את התאטרון, והם יצקו כל מיני דברים מבלי להתחשב בכללי השימור העולמי. עכשיו פועלים בכדי לשפר מה שעשו אז, במטרה לשחזר ולשמר את המקום כפי שנבנה ולתת לאמנים שיבואו להופיע (בקרוב) לחוות את החוויה ממש כפי שהייתה לפני 2000 שנה: "תוך כדי פירוק והצלה לומדים הרבה דברים. נמצאו דברים חדשים- חזית הפרוסקניון, חזית הבמה, הייתה מעוטרת בשיש מיובא מאיטליה, והיא תיראה כפי שנראתה לפני 2000 שנה. עשינו ניתוח והצלחנו לשחזר די מדויק. זה פרויקט משולב עם אדריכלים, מהנדסים, כל המומחים בתחום, רשות הטבע ורשות העתיקות, כולם מעורבים".

האמה המתפוררת

זה קורס לנו מתחת לעיניים

ג'נאח, שכבר כילד אהב והתעניין בהיסטוריה, מסביר על האמה הניצבת על החוף "יש אנשים שאוהבים לטייל בשוק, הם יחפשו ירקות או דגים מיוחדים. יש הרבה שרוצים להשכיל ולהבין את ההיסטוריה. איך עשו, איך בנו. למשל אמת המים – השאלה הראשונה שהרבה פעמים נשאלת היא – מאיפה האבן? יש פה כמות אדירה של אבן. אבן הכורכר היא האבן המקומית של קיסריה. ביוון או באיטליה האבן המקומית היא הרבה פעמים שיש או גרניט, זה יקר, אבל זו האבן המקומית שם. אבן כורכר היא האבן המקומית שלנו, אבן חולית מצוינת לתנאי האקלים".

ג'נאח ממשיך ומסביר על תוואי אמת המים שמגיע מג'אסר, עובר בבית חנניה, ממשיך במחצבת בנימינה ועד נחל עדה. "מה שאומר שהרומאים ידעו למדוד את הגבהים, ידעו שלא תהיה בעיה להביא מים לעיר. כל עיר עתיקה צריכה מים, לחקלאות, לאנשים לעיר. הוא מראה את הקו המסמן שיש פה בעצם שתי אמות מים צמודות זו לזו, "כנראה שהעיר גדלה או מסיבה אחרת הוסיפו אמה נוספת, ויש תעלה שלישית מעל שתי האמות. התעלה עוד מעט נעלמת".

ג׳נאח: ״אפשר להפוך את שיקום האמה לפרויקט קהילתי-התנדבותי״

מטיילים מעל, מטיילים מתחת, זו סכנת נפשות

ג'נאח מסתכל בכאב ובדאגה על אמת המים. בעוד הוא נוסע לאיטליה לשמר אתרי עתיקות יהודיים וחשובים, האמה, אותה הוא רואה בדרכו לשדה התעופה- מתפוררת: "מצילים שם את האוצרות שלנו ופה אין מי שעושה. זה קורס לנו מתחת לעיניים". הוא מצביע על האמה שאבנים חסרות בה, מתריע בפני הסכנה שבהתפוררות. ומראה את תמיכות העץ והגדרות, שלא באמת עוזרים.

לדבריו,  יש לעשות סקר ראשוני ולבדוק איפה נמצאות הבעיות הקריטיות, האזורים שאוטוטו קורסים ולטפל נקודתית. "צריך לבנות תכנית ראשונית להצלת האמה. מה שצריך זה להחזיר אבנים. אבן על גבי אבן. ברגע שאחת מהאבנים מתנתקת – האבנים באוויר, והן יקרסו, כל מה שצריך זה להכניס אבן במקום זו שנפלה. זו אבן שעמדה פה 2000 שנים, תכניסי אבן אחרת במקומה – היא תחזיק לעוד 2000 שנים. אני מדבר על ייצוב – למנוע את המפולות. בצורה חד משמעית, ללא תמיכות. פשוט עם אבן. אפשר להציל את אמת המים".

לטענת ג'נאח אפשר להציל את אמת המים המתפוררת, בלא הרבה כסף. הוא היה רוצה שקהילת קיסריה והחברה לפיתוח קיסריה יתגייסו לטובת שימור האתר. "אפשר לעשות פרויקט קהילתי, כפי שעשיתי עם פסיפס הציפורים. הקהילה התגייסה דרך בית הכנסת. זה היה פרויקט מרתק, זה הפך להיות הפרויקט של קיסריה. זה היה ערמת חול, וכשהבנתי שיש אחד מהפסיפסים היפים בארץ – כולם נרתמו לעזור".

ג'נאח מציע לגייס את הקהילה, את הנוער, שפחות עסוק בימים אלו, ואולי גם חיילים או סטודנטים. "מי שיכול להשתתף בהצלה של אמת המים. מי שרוצה ללמוד. זה קרוב לבית, זה מלמד, זה מחבר אנשים אל השטח, אל הטבע, מה שפחות קורה היום. זה יכול להיות מרתק לעבוד פה על שפת הים". הוא מספר שגם בפרויקט שעשה באיטליה- הטיס בתחילה צוות מהארץ. בהמשך גייס צעירים יהודים מרומא ולימד אותם מה שצריך "הם חשו שהם מצילים אתר יהודי מהיפים בעולם, ואנחנו העסקנו צעירים יהודים ונתנו להם פרנסה".

ג'נאח מקווה שמי שיקרא את הכתבה, ייקח יוזמה, ויהפוך את שימור האמה לפרויקט קהילתי, דבר שיכול לספק תעסוקה לצעירי האזור. הוא היה רוצה לראות את הפרויקט כבייבי של התושבים. לפרוש את זה על גבי מספר שנים. "המצב כרגע", הוא אומר בדאגה אמיתית, "הוא סכנת נפשות. מטיילים מעל, מטיילים מתחת, זו סכנת נפשות. זה קורס. זה קריטי, יש פה אקלים קיצוני בגלל הקרבה לים".

"צריך נכונות של החברה לפיתוח קיסריה, פרויקט קהילתי, רשות העתיקות יפקחו. מרוויחים חינוך, מרוויחים נוער שעובד ומתחבר למקום קרוב לבית. ברומא הצעירים יצאו מהאתר עם דמעות בעיניים, לא ידעו שיש להם כזה דבר ליד הבית, גם כאן אפשר לחבר את הנוער להיסטוריה בת 2000 שנה".

אפשר להציל את האמה. אז מי ירים את הכפפה? החברה לפיתוח קיסריה? שמורות הטבע והגנים? רשות העתיקות? ואולי מועצת חוף כרמל ובית הספר המשותף חוף הכרמל ירתמו למשימה?

כתבות בנושא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button