המכה ה-11

משבר הקורונה, שנחת על העולם, לא ממש התקבל בתדהמה על-ידי מויש אבן ניר, המתגורר בנאות גולף בקיסריה. מזה 25 שנים הוא מנכ"ל חברת "אגדה אסטרטגיה", חברה לייעוץ ארגוני המתמחה בניהול משברים בארגונים, ניהול רגשות ותקשורת בין אישית.

לאורך השנים, מרכיב משמעותי בעבודתו קשור בהערכות גופים מוניציפאליים וארגונים עסקיים לתרחישי משבר. בין היתר, היה מויש מעורב בהקמת והכשרת מרכזי חוסן במועצות עוטף עזה ויישובי הצפון. כך שמיד אחרי חג פורים, עוד בשלבים המוקדמים ביותר של הערכות לקראת התפשטות המגפה בארץ, הוא כבר הצביע על מחדלים, שרטט בעיות ופתרונות עבור משרדי ממשלה, ארגונים וחברות.

נפגשנו ביום חמישי, ה-12 במרץ, יומיים לפני שראש הממשלה הודיע על צעדים דרסטיים המגבילים יציאה לעבודה והתקהלויות בכלל. בראיון איתו, שאפשר לומר היום שהתקיים בעידן פרה-היסטורי, טרום תפיסת המציאות החדשה שנכפתה עלינו, דיברנו על מעבר לעבודה מהבית, ישיבות וירטואליות והתארגנות שוק העבודה מול המצב. עדיין, כל המונחים הללו, שלא לדבר על יציאה לחל"ת, נשמעו כמו תחזית פסימית במיוחד, שסיכוייה להתממש נמוכים. יצאנו לסוף שבוע ובמוצאי שבת, הפכה התחזית למציאות. מאז הסגר הולך וסוגר על כולנו אף יותר.

שלושה שבועות אחרי הראיון, חזרתי אל מויש עם שאלות עכשוויות, המתייחסות לחיינו בעולם שנלכד בינתיים למעין סרט בדיוני מבהיל ומאיים במיוחד. מעניין להשוות בין הדברים שאמר בתחילת התפרצות מגפת וירוס הקורונה בישראל לעומת דבריו מהימים האחרונים.

לא נערכנו למשבר

בטרם נדרשנו כולנו להישאר בבית מבלי להתרחק ממבצרנו מרחק של למעלה מ-100 מטר, אמר מויש: "לא נערכנו קודם, לא חשבנו על מצב בו מאות אלפים יצטרכו להסתגר בבתים. ביחס למדדי OECD באשר לתנאי מערכת הבריאות אנחנו בתחתית. מערכות הנשמה מוגבלות ובתפוסה מלאה, כמות אחיות נמוכה ביחס למספר חולים, רופאים מצוינים אבל צריך יותר מהם מספרית. אני מודאג איך תעבוד מערכת הבריאות שכבר עכשיו נמצאת בתת תפוקה כשנזדקק להנשים מאות בני אדם ואולי אלפים?"

מדינת ישראל מיומנת יחסית בהתמודדות עם מצבי חירום. זה יעזור לנו?

"יחסית למדינות אחרות אנחנו ערוכים טוב להתמודדות עם מצבי חירום, הצבא שלנו, רח"ל ופיקוד העורף, מתאמן לקראת מצבים כאלה, אבל מערכות אחרות, כמו משרד הבריאות, מגיב, לצערי, אבל לא מוכן. האפידמיה יכולה לצמוח למצבים מפחידים. לדעתי, משרד הבריאות צריך לנהל את המערכה מלמעלה. המודל לפיו אני עובד שם דגש על צוות רב תחומי וקובע שיחד עם משרד הבריאות צריכים לעבוד בשיתוף פעולה משרדי הכלכלה, הפנים, המשטרה, הצבא, מנהלי בתי החולים וראשי הרשויות הגדולות. בשלב זה (12 במרץ), אני לא מרגיש שיש חשיבה ולקיחת אחריות אקטיבית שמטפלת בצורה נחרצת באנשים הנמצאים בסיכון גבוה לחלות.

"התגובה שאנחנו רואים עכשיו איננה פרו אקטיבית בהשוואה למדינות כמו סין, דרום קוריאה ויפן. נצטרך לקיים בדיקת קורונה לכל אדם שמגיע מחו"ל, זה מהלך מחויב המציאות. כמו גם להתמקד בקבוצות סיכון דוגמת אנשים קשישים. אני מתפלא ותוהה מדוע מחלקת הרווחה בכל יישוב לא עומדת בחזית, מייצרת קשר עם מי שזקוק לה. האוכלוסיות החלשות יפגעו יותר. כך גם בעסקים – עסקים קטנים נמצאים בסכנה. אם הם יקרסו תהיה צניחה גורפת, דבר המעורר חששות רבים".

המשבר יעלה הרבה כסף למדינה.

"הבריאות חשובה יותר מכסף. המשבר מנער אותנו מהרגלים ומחייב שינויים. הוא גם מכניס אותנו לפרופורציות וסדרי עדיפויות מתחדדים. המדינה כמובן נדרשת לספק תמיכה עסקית וכלכלית".

מתמודדים עם המשבר

לפני שידענו שכמיליון איש בישראל יצאו לחל"ת או יפוטרו, ויאלצו לפנות ללשכות התעסוקה, התייחס מויש לתחום התמחותו – התנהלות ארגון בעיתות משבר. לדבריו, "ארגון רגיל לעבוד בשגרה. כשמגיע לפתחו משבר, הוא נדרש לכלים אחרים".

כלומר?

"המנהלים צריכים להיות כעת יותר פסיכולוגים בגישתם לעובדים, להיות ערים לחרדות המתעוררות ולהקשיב להן באמת. אם מסתכלים על שתי אונות המוח – האונה השמאלית שהיא שכלית והימנית שהיא רגשית, אני ממליץ להשתמש יותר באונה הימנית, בעיקר למנהלים שרגילים לעבוד לפי תפוקות ויעדים. ככל שמנהל יקבל כלים רגשיים טובים יותר, הוא יהיה מנהל טוב יותר. ככל שמנהל ידע להקשיב ולהעצים את עובדיו, הוא יהיה מנהל טוב יותר. בימי קורונה, או משבר מסוג אחר, עובד צריך לדעת שהוא יכול לפנות למנהל שלו ולהיעזר בו, לטובתו ולטובת הארגון.

"כשמגיע משבר ענק עם המון אי ודאות, וקשה להתנהל לאורך זמן באי ודאות, מנהל הארגון חייב להוות זרקור המאיר מלמעלה, לומר לכפופים לו: 'אני אתכם, מבין את הקושי, נקים צוות רחב ומנגנון תומך. נקיים שגרה חדשה במסגרת התנאים החדשים'. אינני ממליץ לחכות ולסמוך על המוסדות. אם נכון לעבוד מהבית הארגון יספק את כל האמצעים לכך ואת כל מערך התמיכה הנדרש ולאורך זמן".

איך מתרגלים לעבודה מהבית?

"משרדי ממשלה לא תורגלו למצב כזה מעולם. גם משרד החינוך לא ערוך במאה אחוז ללמד מאות אלפי תלמידים במערכת מקוונת. נקלענו למשבר הזה כשאנחנו מאוד לא מוכנים. אמנם אנחנו מגיבים נכון כעת, ובאופן די רגוע, אבל אני חושש מאיבוד שליטה. עם זאת, משבר תמיד תורם לפתרונות. התמודדות טובה עכשיו תעזור גם בעתיד".

כעבור שלושה שבועות, שאלתי את מויש: כיצד אתה מוצא את הערכות הארגונים איתם אתה עובד מול התנאים החדשים – עבודה מהבית, ישיבות וירטואליות, צמצום בכח אדם?

"מאד תלוי בארגון, ברמת המוכנות המוקדמת ובתרבות הארגונית. כך למשל, ארגוני היי-טק הצליחו בפרוצדורה יחסית פשוטה לנייד את מרבית העובדים לבתיהם עם הלאפטופים האישיים והתקשורת המקוונת שממשיכה כרגיל. מתוך מה שאני מדווח מלקוחותיי, היעילות גדלה מאד ואצל חלקם שעות העבודה בבית גדלו באופן ניכר מהשעות המושקעות נטו במשרד.

זו אינדיקציה מוקדמת עדיין לבחון את שביעות הרצון לטווח ארוך וחשוב שהארגון, למרות שעובדיו רחוקים, יחזק את הקשר האישי באמצעות התעניינות, שיחות וישיבות סדירות והקפדה על סדר יום מובנה ומדדי הצלחה. נחוצה המון אמפטיה והתעניינות בימים אלו. לעומת זאת מעבדה גדולה ברחובות, שאני עובד איתה, הצוות ברובו עובד מול מתקני בדיקה ושם נאלצו לחלק את היממה למשמרות כדי לבצע את הבדיקות במועד ובהיקף העובדים המותר. המטה הצטמצם ובעיקר מנהלי הפרויקטים עובדים מהבית. המנכ"לית במקרה זה משמשת כמתכללת בין כולם ורצה בין המנהלים לוודא שהעבודה תזרום".

איך אתה צופה תשפיע המגפה על ארגונים/חברות כשיהיה אפשר לחזור לשגרה?

"החזרה לשגרה צריכה להיות כמו שקיפודים עושים אהבה – לאט לאט בהדרגה. כמו שעושים בסין עכשיו עם החזרה לשגרה מבורכת. אין לי ספק שהעבודה בארגונים לא תראה דומה למה שהייתה קודם לכן, מדוע? מאחר ומנהלי הארגונים צריכים להבין שכל עובד שנשלח לתקופה ארוכה הביתה לחל"ת או לעבודה מהבית (ובאופן ניהול המשבר הקיים תקופה זו תהיה ארוכה) אינו אותו עובד שיחזור. זהו זמן של חשבון נפש שכל עובד עושה עם עצמו ועם משפחתו. המושגים המוקצנים של חיים ומוות נותנים פרופורציות והסתכלות חדשה ומעוררות שאלות עד כמה אני רוצה לעבוד בחברה שלי שחנקה אותי, שלא העריכה אותי, שלא התעניינה בי? עד כמה אני רוצה לשמר את התא המשפחתי ומקום העבודה? ומה האלטרנטיבות? עובדים יחפשו אלטרנטיבות בכיוונים שונים. מחקרים מורים שאחוז גבוה אינו חוזר לחברה האורגנית לאחר ניתוק של מספר חודשים, לכן הדרך היא לשמר את המחוברות של העובדים דווקא בתקופה הזו ולראות בהם שותפי גורל".

מחשבים מסלול מחדש

מויש ורעייתו כרמית עברו לפני כשנה לקיסריה ממושב אמירים בצפון. "שלושת ילדינו עזבו, הבית היה גדול לנו, רצינו להתקרב למרכז ולהיות קרובים לים", הוא מסביר את השינוי אותו בחרו לעשות. "אני מתחיל את הבוקר שלי בים. אוהב לרוץ ולנשום את האוויר, אוהב את השקט. בעיקר עכשיו, כשהמצב מפחיד. כך אני מאוורר את המחשבות, מזרים כלים ותרגילים מרגיעים", הוא מספר.

על בחירתו בנישת טיפול במשברים כיועץ ארגוני, הוא אומר: "משברים ארגוניים, אם מנהלים אותם נכון, אפשר לצמוח מהם. נכון, הם מורכבים יותר אך גם מאתגרים. כשאני מלווה מנהלים כיועץ ארגוני, אני בא לזהות משבר עוד לפני שהוא נוצר ואני מלמד מנהלים איך להפעיל סנסורים על-מנת לזהות ולהיערך לו. מלהיב אותי לתת למנהלים כלים כדי להתמודד עם מצבים מאוד מורכבים. כיועץ ארגוני, הדגשים שלי הם על הדרך בה המנהלים חווים את המשבר, בין אם זה במצבים של צוותים שלא יודעים להסתדר ביניהם, בין שותפים, בין יו"ר למנכ"ל או מצבי קונפליקט שברובם הגדול הם אנושיים".

בשנים האחרונות, ייעץ מויש לשירות בתי הסוהר בפרויקט למניעת אובדנות אסירים, המודל שפותח בחברה הפחית תוך שנתיים מ 12-14 מקרים בשנה ל 2-3 מקרי אובדנות. הוא הקים והכשיר מרכזי סיוע לפניות מצוקה טלפוניות בשדרות, צפת, קריית שמונה ומועצות עוטף עזה. ניהל סימולציה ותרגול מצבי מצוקה בהערכות לרעידות אדמה בעיריית נהריה. עסק בניהול התמודדות במשברים מורכבים עם ועדי עובדים כמו למשל ב"חיפה כימיקלים". הוא עובד בין היתר עם קיבוצים, כמו שדות ים, מעגן מיכאל ורמת יוחנן. "אני אוהב לעבוד עם חברות שיש בהן משפחתיות וערכיות", הוא מודה.

חלק מתובנותיו כיועץ ארגוני גיבש כאשר התנדב להכשרת מתנדבים בעמותת ער"ן (עזרה רפואית נפשית). "הצעתי אז רעיון – להקים מרכז הדרכה לגופים חיצוניים המעוניינים ללמוד את המודל הער"ני, זה היה רעיון מהפכני שהוחלט לממש אותו. הכוונה הייתה להדריך ארגונים וגופים מחוץ לער"ן הנדרשים להתמודד עם פניות מצוקה טלפוניות. יישמנו אותו בעוטף עזה. עברנו מועצה אחרי מועצה בעוטף והעברנו להם השתלמויות והדרכות ויחד עם גופים נוספים, כמו נט"ל. הכשרנו את מרכזי החוסן לסיוע לתושבי האזור", מספר מויש בגאווה.

עם זאת, הוא מדגיש: "אני לא פסיכולוג, נכון ניהלתי בעבר עמותת פסיכולוגים, אבל בעיקר אני בא עם כלים שנרכשו, עבדו ושוכללו עם הזמן. היכולת שלי היא להתחבר למנהלים בתוך המשבצת בה הם נמצאים, ולומר להם: 'נחווה יחד את הקושי ונמצא יחד פתרונות'. ראיתי שהדרך הזאת עובדת יפה. השילוב של מומחיות בייעוץ ארגוני ואישי אפשר לי לפתח מודלים שונים לשעת משבר המוצגים בכנסים וימי עיון ומסייעים לארגונים כמו בתי חולים, משרדי ממשלה וגופים עסקיים להתמודד עם משברים אנושים מסוגים שונים".

על פי הנחיות הקורונה – משפחות עם ילדים, אנשים מבוגרים, צעירים ונוער נאלצים להישאר סגורים בבתיהם. האם יש לך טיפים איך לעבור את התקופה בצורה בריאה נפשית ואולי אף להפיק ממנה יתרונות?

"אין לי ספק שהשינוי אינו פשוט למרבית המשפחות שנאלצו באחת להסתגר בבית מבלי שהילדים יוכלו לקיים פעילות חברתית עם ילדים אחרים, מנותקים מהסבים ומטפסים על קירות. גם להורים כמובן לא קל.

מאידך, זו גם הזדמנות להורים לקיים שיגרת משפחה שנבנית יחד. השותפות בהסכמה בימים אלו בין ילדים להורים היא המפתח להגיע לנוסחה שלא תטריף אף צד. כך למשל, סדר יום מובנה הכולל צפייה מבוקרת במסכים, הכנת ארוחות בוקר, יצירה, למידה ופעילות ספורטיבית כיפית ברמת האפשר רצוי שיעסיקו את מרביתם רוב השעות. כמובן, המסכים תפסו ויתפסו חלק ניכר מהיממה וצריך קצת להרפות לדעתי בתקופה מיוחדת זו, ולראות בזה גזירת גורל זמנית.

״ההורים, נדרשים לתרפיות הרגעה בעיקר לעצמם כמו יוגה ומדיטציה כדי לשרוד ובנוסף להעסיק את עצמם באותם דברים שתמיד הוזנחו כמו סידור הארון, זריקת חפצים לא הכרחיים, ספורט וספורט הכרחי – להתרחק מהמקרר.

״לאנשים מבוגרים יותר וקשישים המציאות שנוצרה הרבה יותר קשה. בעיקר הבדידות והריחוק מהאנשים הקרובים. בדידות היא מחלת המאה עוד לפני הקורונה והשלכותיה על מצב הרוח, דכאון, הסתגרות, חרדה רבה ופגיעה נלווית בבריאות יכולה להיות דרמטית יותר מהשפעת הקורונה. זה הזמן לאתר את המבוגרים  בקהילה ולקיים איתם שיחות סדורות של התעניינות, תמיכה פיזית, אספקת מזון ובעיקר לדבר על ההרגשה. לא הייתי מצפה לכך דווקא מהמוסדות ויש מקום להתגייסות קהילתית בנושא וקיסריה יכולה להיות מופת לאחרים בנושא זה".

איך נערכים למשבר?

"צריך לצפות למשבר כל הזמן ולהתכונן אליו. נקודת ההנחה של כל ארגון צריכה להיות לא 'האם' אלא 'מתי'. אם נהיה חסונים, נבנה תורה סדורה ונתרגל – נדע להתמודד איתו ואם לא, ניפול".

היום שאחרי – איך אתה צופה תשפיע המגפה על ההתנהלות החברתית, מסחרית, צרכנית והיחסים בינינו?

"זו שאלה מאד מעניינת ואני מודה שהיא מעסיקה אותי לא מעט. אנחנו מפתחים בתקופה המיוחדת הזו הרגלים שאת חלקם נרצה לשמר כמו למשל עבודה מהבית. מעסיקים יבחנו מחדש את המשמעות של עבודה בחלל גדול משותף מול פיזור עובדים בבתים שיעילותם תגדל. לכך יש השלכה כמובן על תחומים נוספים כמו פחות שעות נהיגה, פחות פקקים, פחות זיהום אוויר, אולי גם נתכנן אחרת את דירת המגורים ונתאים אותה לנסיבות חדשות ולא צפויות. בשדה החינוך הלמידה המקוונת תיתפס כאופציה רלוונטית לחלק רחב מתהליכי הלמידה ומקומו של המורה יהיה יותר בתכלול ובתיווך ופחות בלימוד. זה ימשוך גם כוחות הוראה טכנולוגיים טובים. גם התקשורת הקיימת באמצעות מסכים בין הורים וסבים תתפוס חלק גדול יותר בעתיד. זה עבד יפה בסגר הסבא והסבתא למדו ל'היות טכנולוגיים' ועכשיו נמשיך ליישם.

״בנושא הצריכה, אני חושב שהצניעות וההסתפקות בקיים יקבלו פרופורציה חדשה ואולי נאמץ משהו מתרבות הצניעות של היום, שכן הצריכה עד למגיפה חרגה מכל פרופורציה. גם הריחוק ממגע פיזי ללא ספק יבחן מחדש, החשש התת מודע של הדבקות במחלות שונות אולי יגרמו לנו פחות להסתחבק. מה שאני צופה שיהיה 'חישוב מסלול מחדש' בהרבה מאד תחומים, ולטובה".