תחנת כוח אורות רבין היא בין עשרת הפולטים הגדולים של חומרים מזהמים בישראל

עשרת הפולטים הגדולים של מזהמים לאוויר הינם: תחנת כוח אורות רבין, נשר מפעלי מלט ישראלים ברמלה, תחנת הכוח רוטנברג באשקלון, רותם אמפרט נגב, פיניציה תעשיות זכוכית בנוף גליל, תחנת הכוח דוראד אנרגיה באשקלון, מלט הר טוב בבית שמש, פז בית זיקוק אשדוד, בז"ן בחיפה, ומחז"מ גזר של חברת החשמל.

כך עולה מדוח המפל"ס (נתוני מרשם הפליטות לסביבה) השנתי, שפרסם הבוקר (31.8) המשרד להגנת הסביבה. הדוח כולל מידע אודות פליטות מזהמים לאוויר, לים, לקרקע ולמקורות מים ובודק פעילותם של מפעלים להם השפעה סביבתית: בתי זיקוק, תחנות כוח, מתקנים להפקת דלק, תעשיות כימיות שונות, מפעלים, תעשיות דוגמת מפעלי מזון ומשקאות, מחלקות, משחטות, לולים, מדגים ועוד. בסך הכל, נכללו השנה בדוח 569 מפעלים.

מהדוח עולה כי, העלויות החיצוניות של המזהמים וגזי החממה הנפלטים על ידי התעשייה בישראל, הסתכמו בשנת 2019 ב-13 מיליארד שקל על בסיס דיווחי ניטור של כ-570 המפעלים הגדולים בישראל. יחד עם זאת, בשנת 2019 חלו הפחתות של 11% עד 61% בפליטות לאוויר.

סקטור האנרגיה מוסיף להיות הסקטור המזהם בישראל, בשל השימוש בדלקים מאובנים, הפוגעים באיכות האוויר ומאיצים את משבר האקלים; בשנת 2019 נרשמה עליה של 1.5% בפליטת פחמן דו חמצני מתחנות הכוח. לפי המשרד להגנת הסביבה, בעוד שבמדינות המפותחות פחתו פליטות הפחמן דו חמצני מענף האנרגיה בשנת 2019. זאת, בעיקר בשל צמצום השימוש בפחם (הפחתה של 15%), מעבר לאנרגיה מתחדשת, מזג אויר מתון והתמתנות הצמיחה.

תמרור אזהרה נוסף העולה מן הדוח הוא פליטת תחמוצות החנקן בישראל, הגבוהה פי שניים לנפש מאשר הממוצע באיחוד האירופי, למרות שהופחתה ב-11%. תחמוצות החנקן נפלטות לאוויר בשריפה של דלקים מאובנים, מאבורות של תחנות כוח, תהליכי שריפה תעשיתיים, כלי רכב, תנורי חימום המוסקים בדלק ועוד.

הדוח, מציג הפחתות בפליטת חומרים מזהמים לאוויר בשיעורים של 11% עד 61% בהשוואה לשנת 2018. בין השנים 2012 ל-2019 מוצגות הפחתות של עד 78%, בעקבות יישום דרישות המשרד להגנת הסביבה בהיתרי הפליטה של המפעלים, וכן עקב הגברת השימוש בגז טבעי וצמצום השימוש בפחם לייצור חשמל.

יו"ר איגוד ערים שרון כרמל, אסיף איזק, מסר בתגובה לדוח: "הנתונים מעידים כי יש לפעול להפסקה מוחלטת של פעילות יחידות 1-4 בתחנות הכוח אורות רבין ולא להעבירן לשימור כפי שקבעה הממשלה. משמעות השימור הינה פעילות של יחידות אלה שלושה חודשים בשנה, דבר שיגרום להמשך זיהום האוויר. האיגוד פועל לבסס דרישה זאת מול משרדי הממשלה על מנת למנוע את המשך הפגיעה בתושבי האזור. זאת בנוסף לפעילות האיגוד מול תחנת הכוח אורות רבין בדבר הפחתת אפר ואבק פחם מהתחנה אל השכונות הסמוכות הקיימות ועתידות לקום בסמוך. במקביל, יש לפעול ליצירת אנרגיות מחדשות ומזהמות פחות, על מנת להמשיך ולשפר את איכות הסביבה ואיכות חיי התושבים".

פליטת חומרים מסרטנים מאסדות להפקת גז טבעי פחתה ב-61% ב-2019 בהשוואה ל-2018

כמות פליטת חומרים חשודים או מוכרים כמסרטנים במפל"ס (כולל אסדות לוויתן, תמר, ומרי-בי שהפסיקה לפעול במאי אשתקד) בשנת 2019 פחתה ב-61% מהכמות שדווחה בשנת 2018. ללא הפליטות מהשריפות שהתרחשו במטמנות בשנת 2018 ההפחתה היא של 51%. זאת, לפי המשרד להגנת הסביבה, בשל התקנת מערכת להשבת פליטות לאוויר באסדת תמר, לפי דרישת המשרד, המפחיתה 98% מהפליטות. הפליטות השגרתיות (לא כולל תקלות / שריפות) פחתו במצטבר משנת 2012 ב-55%.

מתכות חשודות או מוכרות כמסרטנות (ניקל, עופרת, כספית, קובלט, ארסן ועוד): כלי השיט בנמלים השונים בישראל תורמים 74% מהפליטה – אחוז גבוה בפער עצום על פני יתר התעשיות, בעוד שהתעשייה תורמת 10%, סקטור ייצור החשמל 12%, ו-4% אחרים לא ממקורות אחרים. חלקם של כלי השיט והנמלים, יחד עם זאת, אינו מסתכם רק בכך; אלו תורמים 20% מפליטות תחמוצות הגופרית בישראל, כאשר תקינה חדשה של ארגון הספנות העולמי הייתה אמורה להיכנס לתוקף בראשית ינואר – באיחור, אל עדיין נמצאת בשלבי אימוץ בישראל ולא מוטמעת.

פליטת חומרים אורגניים נדיפים ללא מתאן (NMVOC) למפל"ס (כולל אסדות לוויתן, תמר, מרי-בי) פחתה ב-33% בשנת 2019 ופחתה במצטבר ב-34% משנת 2012. הפליטות השגרתיות פחתו ב-30% בשנת 2019 ובמצטבר משנת 2012 פחתו ב-36%. כמות הפליטה מענפים הנדרשים בהיתר פליטה לאוויר פחתה ב-25% בשנת 2019 ביחס לשנה שקדמה לה, וב-53% במצטבר משנת 2012. ההפחתה בפליטת NMVOC בשנת 2019 נובעת בעיקר מיישום דרישות הפחתה של המשרד להגנת הסביבה להתקנת מערכת להשבת פליטות לאוויר באסדת תמר וכן מיישום דרישות להפחתות בבז"ן, בכרמל אולפינים וברותם אמפרט נגב ומצמצום פעילות בצ.ל.פ תעשיות.

מפל"ס הינו כלי מרכזי לזיהוי מגמות של פליטות מזהמים והעברת פסולת בישראל, באופן המאפשר למשרד להגנת הסביבה כדי להדק את פעילות הפיקוח, וכך גם לקבוע צעדי מדיניות. מבנה המפל"ס דומה לזה הנהוג במדינות ה- OECD המאפשר השוואה בין המדינות. בשנת 2013, כעשור לאחר שנחתם פרוטוקול המחייב את המדינות לפרסם דוח המפרט בשקיפות את הפליטות לסביבה, חתמה עליו ישראל והחלה למעשה לבצע את הבחינה המשווה.