בבית משפט השלום בחדרה, בפני השופטת קרן אניספלד, התנהל ביום רביעי בשבוע שעבר (29.7) דיון בתביעתה של נירית בנטל-כהן כנגד תושבי קיסריה, יניב וקרן נימני. בדיון העידו לטובת בני הזוג – תושב קיסריה, יצחק (איציק) פינקוס ובעלת נכסים מוכרת ביישוב – דבי סנדיק-חבס. המשותף לארבעתם, שלא הכירו קודם לכן, הוא רצון להשכיר נכס הנמצא בבעלותם לבנטל (כיום נירית כהן), אישה המתגוררת ביישוב בשנים האחרונות.
ארבעת בעלי בתים אלה, ואחרים מקיסריה, נמצאים או נמצאו, בהליכים משפטיים עימה. את פגיעותיה ומעלליה בנכסיהם, ניתן היה לראות לא מכבר ב"תכנית חיסכון" בערוץ 12. כעת הם מבקשים לחשוף את שחוו כדי להזהיר אחרים ביישוב מפניה.
בנטל-כהן טוענת מצדה, כי נעשה לה עוול נוראי וכי פוגעים בשמה ובילדיה. לטענתה, הנכסים הושכרו לה במצב מזעזע, היא עמדה בכל ההתחייבויות ומעלילים עליה עלילות שווא. בית המשפט פסק פעמיים בניגוד לטענותיה והורה להוציאה מהבתים. דיונים נוספים בהם היא מעורבת, עדיין ממתינים להכרעה.
עובדה שאין להכחישה היא שנירית בנטל-כהן סיימה לאחרונה עבודות שירות, לאחר שהואשמה ב-2019 בהעלמת הכנסות של כ-1.5 מיליון שקלים בחברה שניהלה והייתה בעלים משותף עם בעלה (לשעבר)- 'רפאל שירותי אחים ומטפלים בע"מ', העוסקת באספקת כח אדם ושירותי סיעוד.
משפחת סנדיק-חבס, נאות גולף
דבי סנדיק, בעלת דירת גן של שלושה חדרים במתחם נאות גולף, השכירה את דירתה לנירית בנטל. בעת השכרת הדירה בנובמבר 2017, שלוש נכדותיה היו בעלות הדירה ועל פי חוזה שנחתם עם בנטל, הדירה הושכרה לה עד סוף 2018 למטרת מגורים בלבד.
ב-28 בפברואר 2017 נדהמה הגברת סנדיק לקבל באישון לילה טלפון ממשטרת ישראל. בשלב הבא, התברר לה כי דירתה בנאות גולף הושכרה על ידי בנטל בשכירות משנה, ללא ידיעתה, לאדם המעורב בפשיעה קשה וכי המשטרה מייחסת לאותו אדם עבירות של סחר בסמים. הוסבר לה כי על פי צו בית משפט, פרצו שוטרים לדירה בבעלותה ונערך בה חיפוש אגרסיבי.
צילום: אלבום משפחתי
ב-2 במרץ הגיעה סנדיק עם נכדתה לדירה וחשכו עיניה. הדירה הייתה מוזנחת, מטונפת והרוסה. צנרת הדירה והגינה נעקרה ממקומה, כך גם הניאגרה בשירותים ורצפות בגינה. הדירה הייתה מחוררת, מלאה בנזקים ובלתי ראויה למגוריי אדם. בהמשך חודש מרץ 2018 פינתה בנטל את חפציה מהדירה, אך לטענת סנדיק, הליקויים לא תוקנו על ידה כמתחייב וכפי שהובהר לה שעליה לעשות. לטענתה, נהפוך הוא, מצב הדירה והגינה היה חמור אף יותר מקודם.
בתביעה שהגישה סנדיק נגד בנטל, תבעה ממנה ומהערבים לה – יוסף כהן ורפאל כהן, כ-50 אלף שקל בגין נזקים שנגרמו בדירה. לטענתה, היא השקיעה אלפי שקלים בתיקונים רבים, ברכישת ציוד חדש במקום זה שנהרס ובתשלומי חובות שלא שולמו עבור הדירה. בנוסף תבעה פיצוי על אי יכולת להשכיר את הדירה במשך שלושה חודשים ופיצוי על עוגמת נפש.
עו"ד ברק טל-אור, המייצג את המשפחה, מציין: "הלקוחות שלי היו בטראומה מהמקרה. הם העדיפו למכור את הדירה לאחר השיפוצים. בדיון המשפטי המתנהל הוצעה פשרה, אך הצד השני מזלזל בהליך השיפוטי ואינו משיב לבית המשפט. בשלב זה, נקבע דיון נוסף לעוד כחודשיים".
מנירית בנטל נמסר בתגובה: "כחודש וחצי לאחר חתימת החוזה וכניסתי לדירה, הזדמנה לי אפשרות לטוס לתאילנד לתקופה. ביקשתי מבעלת הדירה להשכיר את הדירה לשוכר אחר והיא הסכימה. כל מי שמכיר את תקנות הכניסה למתחם נאות גולף יודע שאין אפשרות להיכנס, ללא אישורים מבעל הנכס, ובטח עם ריהוט. כך שאי אפשר לטעון שהגברת לא ידעה על הדייר שנכנס במקומי. אני עצמי הופתעתי לקבל ממנה טלפון בעניין הדירה בזמן שהותי בתאילנד. בקשר לשוכר שהחליף אותי, בחור צעיר. ידוע לי שהפריע לשכנה מעל שהוא יושב במרפסת ומעשן ג'וינט בערב. היא הזמינה לו משטרה. הם הגיעו, חיפשו והרסו את הדירה. שילמתי כ-20 אלף שקל על תיקונים. בעלת הבית רק רצתה לנצל את המקרה כדי לשפץ את הבית ועל חשבוני".
באשר לטענת בנטל, כי סנדיק אישרה לה להשכיר את הדירה לשוכר משנה, היא מכחישה זאת מכל וכל. בתצהיר שהגישה סנדיק לבית המשפט, נכתב כי מדובר ב"טענות שיקריות לחלוטין. שכירות משנה אסורה מלכתחילה בהתאם להסכם, בנטל לא פנתה אלי ולא בכדי מאחר והייתי מסרבת בתוקף".
מוטי גלעדי, שכונה 9
נירית בנטל-כהן שכרה את ביתו של השחקן והזמר מוטי גלעדי בקיץ 2018 והוצאה ממנו על ידי ההוצאה לפועל בהוראת בית משפט בחודש מרץ 2019.
בתביעה שהגיש נגדה, טען גלעדי כי בחוזה השכירות עימה סוכם על תשלום שכר דירה בגובה 14 אלף שקל בכל חודש החל מ-10 באוגוסט 2018. לטענתו, בנטל שילמה לו דמי שכירות על סך 32 אלף שקל ביום 20 באוגוסט 2018 והפסיקה לשלם דמי שכירות, למרות פניותיו החוזרות ונשנות אליה בנדון. בנוסף, טען בתביעה שהגיש נגדה, כי לא שילמה חשבונות וכן הקימה על דעת עצמה ג'קוזי במרפסת ותוך כך הרסה כבלי חשמל. לדברי גלעדי בכתב התביעה, בנטל הזניחה את הטיפול בבית, במתקנים, בבריכה ובגינה ואף גרמה להם לנזקים. היא הביאה אנשי מקצוע ללא תיאום עימו ולא שילמה עבורם. מדי פעם גם השכירה את הווילה לבליינים ופגעה בשלוות השכנים.
צילום: ויקיפדיה
גלעדי נאלץ לתבוע את בנטל על מנת להוציאה מהנכס. ב-20 במרץ 2019 חייב שופט בית משפט השלום בחדרה, שמעון רומי, את בנטל לפנות את הווילה ולשלם לתובע הוצאות משפט בסך של כ-7,000 שקלים.
נירית בנטל, טוענת מנגד, כי שכרה את ביתו של גלעדי כשהיה במצב ירוד ביותר, עם תקלות וקלקולים אינספור. "עברתי ייסורים. זה פשע להשכיר נכס במצב כזה. הוא דחף לי את הבית. זו רמאות לשמה". מסרה. לדבריה, היו נזילות מים בתוך הבית כולל מהחשמל, מתקני הבריכה היו תקולים, הבריכה דלפה, לא היה חשמל בגינה, לא היה חשמל בחלק מהשקעים בבית, מערכת ההשקיה הייתה מקולקלת, הגינה מוזנחת, מערכת החשמל קפצה. ״סכנת נפשות. עברתי סבל נוראי".
מהעדויות הנמצאות בידי מערכת חדשות קיסריה עולה, כי בנטל פנתה אל גלעדי פעמים רבות בעת מגוריה בבית בעניין תקלות חוזרות ונשנות. הוא עצמו ניסה לטפל בהן באמצעות בעלי מקצוע, אך פעולותיו לא היו לשביעות רצונה. בתצהיר לבית משפט הציג גלעדי חוות דעת של אנשי מקצוע המעידים, כי בחלק מהמקרים מדובר בתקלות זניחות.
איציק פינקוס, שכונה 5
נירית בנטל-כהן חתמה על חוזה עם איציק פינקוס בחודש מאי 2019 באשר לשכירת ביתו ברחוב הדר בקיסריה החל מחודש יוני.
צילום: אלבום משפחתי
כך מספר איציק: "היא הגיעה אלי על מנת לשכור את ביתי ברחוב הדר וסיכמנו עקרונית. נירית ביקשה לחתום על החוזה ונתנה צ'קים עבור ההשכרה, אבל לא העבירה את הערבויות עליהן סיכמנו. כל הזמן היא אמרה לי לא לדאוג. הסכמתי להוריד לה בגובה שכר הדירה, כי הציגה את עצמה כאם חד הורית. לאחר תחילת התהליך אמרתי לה שיש עוד נספח לחתום עליו כי החוזה לא שלם והיא לקחה את הנספח והלכה. היא הביאה צ'קים באותו היום. קיבלתי עצה לא לקחת את הצ'קים, אלא להביא אותה שוב לחתום. בשלב זה, נסעתי בפתאומיות לחו"ל לשבועיים. זה היה באמצע חודש מאי. אמרתי לנירית לא להיכנס לבית עד לסיום הליך קבלת הנכס וסירבתי להשאיר מפתח.
״בינתיים היא כתבה לי הודעה, לפיה היא רוצה להיכנס לבית ולהביא את החפצים שלה. אמרתי לה שכשאחזור, נעבור על כל הניירת. כשהייתי בחו"ל התקשר אלי בחור והתחיל לאיים עלי, דרש את הכסף בחזרה. אמרתי לו: 'אין בעיה, נדבר כשאחזור לארץ'. חזרתי מחו"ל בליל הראשון ליוני, הגעתי הביתה באחת בלילה ולא הצלחתי לפתוח את הדלת עם המפתח שלי. התברר שבזמן שלא הייתי בארץ הגברת בנטל פרצה אלי הביתה, החליפה מנעולים, השתלטה לי על החיים. דפקתי על הדלת, ניסיתי להיכנס, התקשרתי אליה. והיא צעקה עלי: 'אם אתה לא עף מפה, אני קוראת למשטרה' וגם: 'יש לי חוזה אז תקפוץ לי'. תפסתי את עצמי והבנתי איזה קטסטרופה קרתה לי, חתמנו על חוזה אבל אין לי ערבויות. פניתי למשטרה, אמרתי להם שפרצו אלי הביתה וגנבו לי. המשטרה אמרה לי שזה סכסוך עסקי והיא לא מתערבת".
לדבריו, נגנב מביתו רכוש בהיקף של כרבע מיליון שקלים: רהיטים, מחשבים, מכשירים חשמליים, כלי מטבח ועוד.
פינקוס תבע את בנטל לסעד של פינוי, כשהוא מיוצג על ידי עו"ד זאב משה בן דורי, שגם ייצג את מוטי גלעדי. בנטל יוצגה על ידי עו"ד אמיר בירמן. בדיון ב-9 בספטמבר 2019 בבית משפט השלום בחדרה קבע השופט כי על בנטל לפנות את הנכס עד ולא יאוחר מ-31 במאי 2020, תוך שלמעשה בית המשפט מקצר את תקופת השכירות מ-38 חודשים ל-7 חודשים ממועד פסק הדין ועד לצו פינוי שניתן בהסכמה לבית המשפט. בנטל המשיכה לגור בבית, אך לא שילמה ארנונה למועצה האזורית ומיסים לחברה לפיתוח קיסריה וצברה חוב של כ-10 אלף שקלים, כל זאת ללא שסיפקה ערב מוסכם וללא ערבות בנקאית ובניגוד לפסק הדין של השופט הלר ב-9 לספטמבר 2019, בו ניתן צו הפינוי האמור.
תגובת נירית בנטל-כהן: "נחתם חוזה עם איציק פינקוס בתחילת חודש מאי. במעמד החתימה, הוא קיבל צ'קים וצ'ק ביטחון פתוח בתאריך על סך 20 אלף שקלים. ב-23 במאי הוא ביקש שאביא לו צ'ק בנקאי על סך 15 אלף שקל. ואכן הוצאתי צ'ק. שלושה ימים לפני המעבר, שלח לי מר פינקוס הודעת ווצאפ כי נאלץ לטוס באופן פתאומי בנוגע לעסקה גדולה והמפתחות מתחת לחבל בחוץ. ביום המעבר נדהמתי לגלות כי כל החפצים שלו, כולל – בגדים, נעליים, מסמכים, בשמים, דברים אישיים נמצאים כאילו מעולם לא תכנן לעזוב. הכל מתועד. יום לאחר המעבר, יצאתי לקניות ולאחר ארבע שעות, בעת חזרתי לבית, לא הצלחתי לפתוח את הדלת. התקשרתי למשטרה והם אמרו לי להזמין פורץ. הפורץ לא הצליח גם לפתוח. מצאנו דלת צדדית. כשנכנסו, נדהמנו לגלות כי כל החלונות ממוסמרים, הג'יפ של פנקוס היה בחוץ. קבענו שיחה, שהוקלטה, במהלכה התבקש מר פינקוס להוציא את חפציו. אכן חזר עם מוביל שהראה לו מה לקחת ומאז לא הוציא עוד רכוש למרות מכתבים ופניות אליו. בתאריך 14 ביוני, שבועיים לאחר המעבר, פדה פינקוס את צ'ק הביטחון על סך 20 אלף שקלים, ללא סיבה. הוגשה תלונה במשטרה על גניבה והונאה. מסתבר שהבית שייך לכונס ואסור היה לו להשכיר את הבית. בפועל, הבית לא היה שייך לו. קיבלתי הודעות מעורכי הדין של הכונס שביום שמסתיימת השכירות, לקרוא להם מאחר ואסור לפינקוס להתקרב לנכס, כי אם יתקרב – ייעצר. ביום המעבר היו ארבעה אנשים מטעם הכונס שמיד נעלו את הבית בשרשראות והחליפו מנעולים מחשש שיצחק פינקוס ינסה להיכנס אליו".
באשר לכונס הנכסים, מציין עו"ד בן דורי: "אכן יש כונס, אולם פסק הדין לפינוי היה ב-9 לספטמבר 2019 ואילו ההחלטה בתיק המשפחה מול גרושתו הייתה שלושה חודשים מאוחר יותר, בנובמבר 19. לכן טענה זו מטעה ומכזבת ואין לה משמעות בהקשר להשכרת הבית לנירית בנטל-כהן".
יניב וקרן נימני, שכונה 11
הבית של בני הזוג נימני נמצא על ארגזים כבר מספר שבועות. ארגזי קרטון ארוזים בציוד דחוסים בחלק מהסלון, שנשאר מיותם מריהוט פרט לשולחן עם כסאות כתר פלסטיק ומיטה זוגית גדולה. הארגזים אינם שייכים רק להם עצמם, אלא גם למי שהתכוונה לשכור את ביתם. בני הזוג נימני אכן התכוונו להשכיר את ביתם באמצע חודש יוני 2020 ולעזוב את קיסריה לתל אביב עם חמשת ילדיהם. הם שכרו דירה בתל אביב, פרסמו את ביתם בקיסריה להשכרה וכשחשבו שמצאו שוכרת לביתם, נירית בנטל-כהן, השתבש ההליך באופן בלתי צפוי.חייהם התהפכו וכעת הם נשארים בבית כדי להגן עליו בגופם מפניה.
בימים אלה, כאמור, מתנהל ההליך המשפטי מול תביעתה של בנטל-כהן, שעמדה לשכור את ביתם. כך שבמקום לעבור לתל אביב כפי שתכננו, נאלצים בני הזוג לשלם משכנתא על הבית בקיסריה מבלי יכולת לקבל עבורו דמי שכירות, לשלם שכירות על דירה המחכה להם בתל אביב עם חלק מרכושם שכבר הועבר ולממן הוצאות משפט עקב התביעה.
"היא השאירה צ'ק ביטחון, אבל הוא לא היה חתום ובמקום לפקודת השם שלנו, רשמה את הכתובת שלנו"
צילום: חדשות קיסריה
"החלטנו לחזור לתל אביב כי בתנו בת ה-12 חלתה במחלת כליות והיא מטופלת כמה פעמים בשבוע בבית חולים לילדים דנה באיכילוב. הגענו לקיסריה מתל אביב לפני כארבע שנים, מאחר ורצינו איכות חיים טובה יותר לחמשת ילדינו", מספרים יניב וקרן נימני.
"לפני כארבעה חודשים פרסמנו להשכרה את הבית שלנו בשכונה 11. הגיעה אלינו אישה בשם נירית בנטל, ביקשה לראות את הבית ואז נעלמה. המשכנו לפרסם את הבית. אחרי מספר שבועות היא הגיעה שוב, הסכימה לשלם את הסכום שביקשנו – 14 אלף שקלים בכל חודש. לא הכרנו אותה טוב, אבל היא הייתה אמא בשכבה של הבת שלנו ועשתה רושם שהיא רצינית. סיכמנו איתה על מתן צ'קים מראש כמקובל ודרשנו ממנה צ'ק ביטחון וערב. התנהלנו מולה במשך כחודש-חודש וחצי. את החוזה היא הביאה, ודי מהר, באה יחד עם עורך דין מטעמה, אמרה שהוא עובד עבורה בעסק שלה בתחום הסיעוד. עברנו על טיוטת החוזה, הכנסנו תיקונים שמתאימים לה, אבל תיקונים שאנחנו ביקשנו לא עברו חלק. בעת חתימת החוזה, לא נכללה דרישה לערבות בנקאית, שביקשנו להוסיף, וקבענו שזה יוכנס לנספח.
״שבועות לפני המעבר, שתוכנן ל- 18 ביוני, היא נהגה להגיע בלי להתקשר ולתאם, פשוט באה לבית ומבקשת להראות אותו לחברים. בשלב מסוים, ביקשה מאיתנו להעביר חפצים ובגדים שלה לאחסון כי היא יצאה מהדירה הקודמת ואין לה איפה לאחסן את הדברים שלה. אמרנו לעצמנו שעוד מעט אנחנו מתפנים מהבית, והסכמנו. התנהלנו בתום לב, זאת הפעם הראשונה שאנחנו מתעסקים בהשכרת בית. ביום החתימה על החוזה, שאלנו את נירית איפה הצ'קים, צ'ק הביטחון והערבויות, היא אמרה שנגמרו לה הצ'קים בפנקס והיא תעביר לנו בעוד כמה ימים. מדי פעם יניב היה איתה בקשר ושאל. היא הייתה אמורה להבא הכל יום לפני המעבר שלה לכאן.
״בינתיים כבר ארזנו והיינו מוכנים לצאת מהבית. לפגישה יום לפני המעבר היא הייתה אמורה להביא צ'קים, ערבויות וערב. בשבוע וחצי לפני כן התנהל מולנו בנה, חייל משוחרר. היא והבן שלה הגיעו ב-17 ליוני, התיישבו והייתה אווירה טובה. שאלנו מה קורה עם הצ'קים. היא אמרה לנו: 'עכשיו, אתם מדברים רק איתו'. הסתכלנו אחד על השני, זה נראה לנו מוזר. שאלנו: 'מה זאת אומרת? חתמנו איתך על חוזה'. היא מסתכלת על קרן ועונה לה: 'לא סגרתי איתך, סגרתי עם יניב'. היינו בהלם. שלושתנו ישבנו ודיברנו על הכל. אם כבר, הבן שלה לא היה בתמונה עד עכשיו. חיכינו שתיתן לנו את הצ'קים ואת צ'ק הביטחון. היא הראתה צ'קים של הבן ואמרה שהוא גם יהיה הערב".
קרן: "אמרתי לה שהוא לא יכול לתת צ'קים וגם להיות הערב של עצמו. היא התעקשה. התייעצתי עם עורך דין. הוא אמר לי שהוא לא יכול להיות בשני הכובעים – שוכר וערב. הציע שאם אין לה צ'קים לתת עבור השכירות, הבן יכנס איתה לחוזה ויביא ערב אחר או ערבות בנקאית. בשלב זה, יצאה נירית מכליה. היא הראתה לנו אצבע משולשת, התלהמה קיללה ואיימה עלי באלימות – 'אני אשרוט לך את הפנים, אני אעשה לך מה שאני רוצה כי את מגזימה'. אמרתי – עד כאן. זה לא יקרה, אין יותר מצב להתקדם איתך. היא איימה שיבואו ויזרקו אותנו מהבית. הבן איים על יניב שיש לו יותר כוח והזהיר אותו מטראומה לילדים'".
יניב: "היא השאירה צ'ק ביטחון, אבל הוא לא היה חתום ובמקום לפקודת השם שלנו, רשמה את הכתובת שלנו".
בכך לא הסתיימה המערכה על הבית. "למחרת בשמונה בבוקר, דפיקות על הדלת. נירית והבן שלה הגיעו עם משטרה. השוטר קפץ מעל הגדר, כי הבית היה נעול ולא פתחנו. המשטרה באה, כי היא טענה שהיא ובנה הם בעלי הבית ואנחנו פלשנו לבית שלהם. הבן צעק לעבר השוטר: 'תזרוק החוצה את האנשים שנמצאים בתוך הבית שלי'.
קרן: שני השוטרים שאלו אותי – 'מי את?' אמרתי לו אנחנו בעלי הבית. הוא היה מופתע. הצעתי לו להקליד את הפרטים שלנו ולבדוק בעצמו. אז הוא הבין שאנחנו בעלי הבית ושיש בעיה עם החוזה. הוא פתח את הדלת לצאת והיא התפרצה עם הגוף שלה בכוח פנימה. הבן שלה המשיך לצעוק: 'יש אנשים בתוך הבית שלי, למה אתם לא מוציאים אותם?' בסופו של יום, השוטר הוציא אותה בכוח ואמר לנו לפנות לבית משפט. כעבור מספר ימים היא הגיעה, בעטה בדלת, אירוע שחזר מספר פעמים ובאחת הפעמים, היא שברה לנו חלון. הזמנו את החפ"ק והם הגיעו במהירות ועזרו לנו להרחיק אותה. המשטרה רק אמרה לנו לפנות לבית משפט, למרות שבאותם רגעים היינו תחת איום מוחשי. לאחר שלושה או ארבעה ניסיונות התפרצות, היא תבעה אותנו, הבנו שאנחנו חייבים עורך דין, נכנסו להליך משפטי בליווי עו"ד בן דורי שייצג את גלעדי ופינקוס״.
נירית בנטל הגישה תביעה כנגד הזוג נימני. היא דורשת שבית המשפט יורה להם לשלם לה 50 אלף שקל פיצויים, 1,500 שקל על כל יום שהיא אינה גרה בבית מאז המועד שנקבע בחוזה ועוד 1,000 שקלים ביום על מניעת לקיחת ציוד מהבית.
"היינו יותר מדי בסדר. המקרה הזה גרם לנו להתעורר. הילדים שלנו בטראומה. הם בוכים ופוחדים שהיא תבוא ותזרוק אותנו בכוח מהבית שלנו".
בית המשפט אמור להכריע בשבועות הקרובים בתיק זה.
נירית בנטל-כהן, בתגובה: "כרתנו חוזה ל-18 ביוני. נימני קיבל כל מה שביקש מלבד צ'ק ביטחון, וביקש גם ביטוח לבית שלא הוזכר בחוזה עליו הסכמתי. הוא קיבל 12 צ'קים לשכירות כבר בחודש מאי 2020 עבור שכירות שאמורה הייתה להתחיל בחודש יוני 2020. קבענו יום לפני המעבר להביא את הצ'קים ולטפל בהעברת מיסים. בסביבות סוף מאי התקשר נימני ואמר, כי מצא בית בתל אביב ואם אני מסכימה להיכנס לפני הזמן, בתחילת יוני. הסכמתי. הזמנתי מוביל. יום או יומיים לפני ההובלה, שלח אלי נימני הודעה קולית לפיה החוזה התפוצץ, אמרתי לו שהכל כבר ארוז והזמנתי הובלה. הוא הסכים שאשאיר את הדברים שלי אצלו בינתיים. מאז ה-5 ביוני אני ללא תיקים, בגדים ונעליים. ביום המעבר, 18 ביוני, הוא הכין נספח לחוזה והקשה את התנאים. פתאום ביקש ערבות בנקאית של 100 אלף שקלים מיד ועוד דברים. הרגשתי נסחטת, כמו במאפיה. סירבתי להיסחט והגשתי כנגד משפחת נימני תביעה לבית משפט".
עו"ד זאב משה בן דורי: ״לצערי, אין מנוס מהטרמינולוגיה – נוכלת״
צילום: אלבום משפחתי
דברי עו״ד זאב משה דורי: ״עסקינן בתופעה לה חשיבות ציבורית מכרעת שעה שלמילה השגורה בפי הציבור ׳תופעה׳ קיימת הגדרה משפטית והיא: ׳מעשים דומים ושיטתיות׳. הם המאפיינים בכול אחד ואחד מריבוי המקרים הנוגעים לנוכלת שהביאו לעובדה, כי מספר רב של בעלי בתים בקיסריה, פשוט נפלו קורבן למעלליה.
״בסיפור המקרה דנא, המגובה עובדתית בראיות משמעויות משפטיות, העוברות כחוט השני בין ריבוי בעלי הבתים, בקיסריה הם המשכירים הנפגעים שנפלו קורבן עקב אי גילוי בכלל ונאות בפרט מצד השוכרת היא בטרמינולוגיה שנוצרה בנסיבות העניין: הנוכלת שהסתירה מכולם, מידע מהותי בשלבי המו"מ בהתקשרות בחוזי השכירות עימה. בבחינת הקביעה העובדתית כמשפטית כי לו הייתה מגלה הנוכלת כמתחייב הימנה פרטים מהותיים לא היו בעלי הבתים מתקשרים עימה – בחוזי שכירות.
״הגברת מנצלת לרעה את נראותה, באה בתחילת ההתקשרות לבושה 'לתלפיות' ובאופן מוקפד בחזות הנוהגת אשת עסקים מצליחה. הנראות כללה, משקפי שמש נושאי תגיות מותגים, שעוני רולקס ומצגי יוקרה, תיק תואם וריבוי אזכור עיסוקיה. כך, ציינו כולם, כי נהגה כול העת להשתמש במכשיר הנייד כמצג אשת עסקים ׳עסוקה׳ במענה לטלפונים תכופים במהלך המו"מ. לאלה, מצטרפים מצגי ׳הנכונות׳ שלה לתנאי המשכיר, כאשר שואפת לשלב החתימה מהר ככול הניתן. עם החתימה נוצר מצב כ׳מלתעות׳ כלומר, מכאן, מתחילות הבעיות על ראשו של המשכיר.
״כך, מופיע הבן במקומה כשוכר בפרשת משפחת נימני, והוא לפתע המשלם והמנפיק של השיקים שעה שקודם הוצג רק – כערב לחוזה השכירות. כידוע, יש סתירה, הכיצד מי שאמור לשמש כבטוחה ב'כובע' ערב ישמש גם באיווחה אחת – כמי שאמור לשלם את ׳דמי השכירות׳?
״לאחר מכן, ברגשי התחשבות ובקשות מן הבעלים, טרם כניסת החוזה לתוקף רשמי מיד, מכתיבה העברה מראש של מיטלטליה, כך, במקרה פינקוס וכך במקרה משפחת נימני והשחקן/בדרן מר מוטי גלעדי. וכך יוצרת עובדה מוגמרת שהיא שוכרת ובמושכר. מתחילה להגיע בתירוצים שונים טרם בשלה העת לכניסתה ומתחיל ׳מצעד׳ לקחת דברים ולהוציא דברים טיילת ׳כבעל הבית׳ כבר.
״שלב חוזר בתופעה מול כול בעלי הבתים הנפגעים ממנה הוא במצגי טענות שווא כנגד טיב והתאמת מתקני המושכר, היינו מיד מייצרת טענות פגמים וליקויים כדי להביא המשכיר לחבות כלפיה וטענות לאי התאמה כדי קיזוז חיוביה. כמו כן, מותירה חובות לחברה לפיתוח קיסריה, כך חלקית אצל פינקוס, ועבור ארנונה, מים וחשמל.
״שיק הביטחון שנמסר למשפחת נימני נותר ריק ולא חתום, זהו שיק מחשבון בנה ולפקודת שם והרחוב של המושכר ולא לפקודת בר אנוש היינו כנדרש למלא שיק לפקודת המשכיר במטרה וכדי שהשיק ישרת מטרתו כשיק לביטחון. ריבוי והישנות המקרים מול בעלי בתים בקיסריה בבחינת "מעשים דומים ושיטתיות" – אין לו הסבר הולם וסביר מצד הגב' נירית כהן- בנטל (שמיהרה ושינתה שם משפחתה בתקופה שלאחר כתב האישום) כיצד זה בפנינו חמישה בעלי בתים בקיסריה המלינים אותו הדבר למעשה כנגד התנהלותה – והיא ה׳קורבן׳ בסיפור – הכיצד זה מתיישב עם המציאות העובדתית לה הפתרונים?״.
